גוף ראשון, גוף שלישי

לפעמים אני חושבת שיש סופרים שצריכים לנסות להתחיל לכתוב בגוף שלישי במקום גוף ראשון, ויש כאלו שצריכים לנסות להחליף בין גוף שלישי לראשון.
אני חושבת שלרוב אני מתחברת ונהנית יותר מגוף ראשון, אבל לא כולם יכולים לעשות את זה טוב. קראתי לאחרונה ספרים בגוף ראשון עם גיבורות מרגיזות שעלו לי על הסעיף. היה כל כך מעייף להיות בתוך הראש שלהן.... ופתאום עלתה לי המחשבה שאולי הספרים האלו היו הרבה יותר מוצלחים אם הם היו כתובים בגוף שלישי. 
כלומר, תארו לעצמכם את בני הנפילים בגוף ראשון. קליירי בוודאי הייתה בלתי נסבלת בצורה מדהימה. היא עדיין מרגיזה בגוף שלישי, אז מפחיד לדמיין מה היה קורה בגוף ראשון.
יש אנשים שחושבים שלכתוב בגוף ראשון זה פשוט וקל יותר. הם טועים. הקליק הזה בין הרגשות של הגיבור לקורא הוא לא דבר מובן מאליו. לבקר בראש של אדם אחר -לא משנה אם אמיתי או דמיוני, בקלות יכול להפוך למסע מתיש ומרוקן רגשית ונפשית. נכון, דמויות מעצבנות מגיעות בכל פורמט, אבל הן נסבלות יותר כשלא צריך להיות בתוך המחשבות שלהם כ ל הזמן. אין סיבה לפוסט הזה. סתם התחשק לי להוציא את ההגיג הזה.