פוסט פתיחה חגיגי ונוצץ

מאוד מוזר לי לכתוב כאן.
אני מרגישה כאילו אני מקלידה מילים שהולכות לרחף בריק; בחלל האינסופי של האינטרנט. מתוך כל כך הרבה בלוגים, כל כך הרבה אתרים -מדוע שמישהו יכנס דווקא לכאן?
זה לא שמישהו אי-פעם יקרא את הדבר הזה או יכנס בכלל לבלוג, ולכן זה מרגיש כאילו אני מדברת לחלל האוויר. לא שזה משהו חדש, הרי אין לי שמץ של שפיות בגוף הזה.
ואם כבר מדברים על אי-שפיות, השיחה הבאה בין אליס לצ'שר מאוד רלוונטית-

"אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים" העירה אליס.
"אין לך ברירה" אמר החתול. "כולנו מטורפים כאן, אני מטורף, את מטורפת".
"איך אתה יודע שאני מטורפת?" שאלה אליס.
"זה ברור" אמר החתול, "אחרת לא היית באה לכאן".

(אליס בארץ הפלאות, לואיס קרול)
הריני שמחה לבשר לכם, קוראות וקוראים יקרים בלתי נראים, שדברי החכמה של צ'שר חלים גם כאן.
זאת אומרת שאם המשכתם לקרוא (או בכלל הגעתם לכאן) -גם אתם נהנים ממחלת האי-שפיות (ברוכים הבאים לצד האפל של האנושות. לפחות כאן יש עוגיות).

בבלוג הזה, אני אכתוב ביקורות לספרים (גם טובים וגם גרועים, כמעט מרוב הז'אנרים), טיפים לכתיבה ועוד. ואולי, רק אולי, אם אני ממש אתפתה -אשתף בציורים.

את ההיכרות אני אעשה קצר ומתוק; טל, ערפד (לא מהסוג המנצנץ, כן?), משוגעת, פסיכית, חסרת כל חוש למתמטיקה, כותבת, מציירת וכל-מה-שאתם-לא-רוצים-לפגוש-בסמטה-אפלה.

נעים להכיר *לוחצת את היד לאויר*

I'm selfish, impatient and a little insecure. I make mistakes, I am out of control and at times hard to handle. But if you can't handle me at my worst, then you sure as hell don't deserve me at my best.

Marilyn Monroe-